כמנתחי/ות התנהגות, אנו מתמקדים בהתנהגות כמוקד לשינוי ומבצעים ניתוח של הקשרים הקיימים בין הסביבה להתנהגות. על בסיס ממצאי הניתוח הללו אנו בונים תכנית התערבות במטרה לקדם את המטופל/ת. התהליך כולל שימוש בפרוצדורות ברורות אשר מחייבות איסוף נתונים שיטתי.

ומה בנוגע לאיסוף נתונים במסגרת תכנית טיפול ביתית?

מחשבות על איסוף נתונים, טיפול ביתי ויצירתיות..

גם במסגרת תכנית טיפול ביתית, מנתח/ת ההתנהגות ישאף למקצועיות ויעשה שימוש בשלל שיטות תצפית ואמצעי איסוף נתונים:

  • החל מבניית טופסי רישום ייחודיים לאיסוף נתונים שוטף על ידי צוות התרפיסטים/יות
  • דרך תצפיות בשיעורים ובסביבת השילוב
  • וכלה בריכוז וסיכום נתוני הדרכות והתקדמות בטיפול לפני ו/או  אחרי ישיבות הצוות ופגישות ההדרכה.

איסוף נתונים שיטתי שכזה לא תמיד פשוט ליישום ולעתים מעורר שאלות (במקרה הטוב) או התנגדויות (במקרה הפחות טוב) בקרב הסביבה.

אבל מנתח/ת התנהגות מקצועי יודע כי אין ״ליד״ ואין ״בערך״ – יש נתונים, והנתונים מדברים בעד עצמם! אחרי הכל: לא פעם, מפקידים בידנו את האחריות לשיפור איכות חייהם של ילדים ופעוטות.

ומה לגבי איסוף נתונים ויצירתיות?

איסוף נתונים ויצירתיות? יש חיה כזו?!..

הרי הגרפים, הטבלאות, האחוזים והמגמות כלכך טכניים בבסיסם ובמהותם..

כמנתחת התנהגות מוסמכת העוסקת מזה שנים בהנחיית תכניות טיפול ביתיות לפעוטות עם קשיי תקשורת ו/או עיכוב התפתחותי אני חייבת לומר שהתרגלתי. התצפיות והנתונים הפכו לחלק ממני.

אבל יש לי וידוי נוסף:

.אני לא אוהדת גדולה של סטטיסטיקות וגרפים. ובכלל- מתמטיקה זה לא הצד החזק שלי.

הרי החלקים שאני בעיקר אוהבת בעבודה שלי הם האינטראקציה עם המשפחות, ועם הילדים המטופלים, התרפיסטיות שעובדות מהלב וכמובן, איך לא-  הסיפוק האדיר בהתקדמויות הקטנות לצד הגדולות של הילדים המטופלים.

אז איך בכל זאת אני מתחברת לחלק הזה של איסוף הנתונים?

(מעבר לעובדה המובנת מאליה, שאיסוף הנתונים השיטתי מאפשר לי בסיס מקצועי ובטוח להישען עליו בעבודת ההנחיה)

אני משתדלת לחדש, לגוון, ליצור לעצמי ולמטופלים שלי מסגרות חדשות של תצפית ואיסוף נתונים.

אם כבר אז כבר- נהפוך את הלימון ללימונדה.

למשל,

אחת התצפיות המעניינות (והלא שכיחות) שאני נוהגת לערוך אחת לשנה- שנתיים היא תצפית שאני קוראת לה: ״תצפית ללא סיוע״.

תצפית זו מכוונת לילדים המטופלים הותיקים שלי, אלה המטופלים בתכניות שלי במשך שנים, עטופים בצוותים המסייעים ומלמדים אותם מדי יום ביומו, הן בסביבה הביתית והן במסגרת החינוכית המשלבת.

מהי תצפית ללא סיוע? מדובר בתצפית אשר במהלכה אני צופה בילד המטופל בעת השתלבותו במסגרת החינוכית ללא נוכחות המשלבת.

איך עושים את זה? חלק מהילדים משולבים במתכונת של שילוב חלקי ואינם מלווים בכל אחד מימות השבוע, כך שניתן להגיע לצפות ביום בו המשלבת איננה. אצל ילדים אחרים, המשולבים באופן מלא- אני ממתינה לאחד מהימים בהם המשלבת חולה (לא עלינו!) או נאלצת להיעדר מסיבה כזו או אחרת.

מה התצפית הזו נותנת לי? המון! למעשה, זו אחת התצפיות המעניינות והמלמדות ביותר מבחינתי. התצפית מאפשרת לי לעשות סיכום ביניים של התהליך הטיפולי, למקד את החוזקות ונקודות לטיפול בילד, להעריך את התקדמות התהליך הטיפולי עד כה ולתכנן קדימה את המטרות העתידיות. למעשה, היא מאפשרת לי פרספקטיבה רחבה יותר, התבוננות חיצונית ״ונקייה״- ללא נוכחות המשלבות/התרפיסטיות וללא כל המערך הטיפולי.

מתי אני נוהגת לערוך תצפית כזו ולמי זה מתאים? כפי שציינתי בהתחלה- זהו כלי בו אני שימוש לעיתים רחוקות. מתי? בעיקר בשני מקרים- במקרים בהם אני מנחה את התכנית מספר שנים ומעוניינת לקבל תמונת מצב עדכנית של צרכי הילד המטופל או- במקרים בהם הילד הראה התקדמות ניכרת וישנה סבירות כי לא יזדקק להמשך טיפול במתכונת הנוכחית.

מה אני עושה עם ממצאי התצפית? מה שאני נוהגת לעשות עם שאר התצפיות ואיסוף הנתונים: מעבירה את המידע להורים ולצוות המטפל, מסכמת ומסבירה את הממצאים ומשתפת בתכנונים להמשך.

״תצפית ללא סיוע״- בהחלט מומלץ לנסות.

ואיך עוד אפשר לשלב איסוף נתונים שיטתי ויצירתיות?

בכל מיני דרכים:

  • בניית טפסי איסוף נתונים ייחודיים המתאימים לילד ספציפי או בעבור מטרה ספציפית
  • הזמנת חברות/קולגות לתצפית חיצונית במסגרת תכנית הטיפול שלי על מנת לקבל פרספקטיבה חיצונית ורעננה של ״מה עוד צריך? ומה עוד אפשר?״
  • שימוש באמצעים טכנולוגיים לאיסוף נתונים: סרטונים והקלטות, אפליקציות וווטסאפ

עם השנים מצאתי, כי לא חסרות דרכים לתת ״חיים״ ולהכניס עניין לאיסוף הנתונים. זה אפילו חשוב! לצאת מדי פעם מהקופסה ולחדש לעצמנו ולסביבתנו.

הגישה ההתנהגותית, איסוף נתונים ויצירתיות – מסתבר שזה כן הולך ביחד!